<h1>ספר הנייר הלכ' איסור ביאה</h1>
<h2>דף נא:</h2>
אנוס פטור מכלום, מן המלקות ומן הקרבן ואין צריך לומר ממיתה שנ' [דברים כ"ב] ולנערה לא תעשה דבר. בד"א כשנאנס הנבעל אבל הבועל אין לו אונס שאין לו קישוי אלא מדעת. ואשה שתחילת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה מכלום שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר אדם וטבעו כופה אותה לרצות.
<h2>דף עב.</h2>
מי שהוחזק בשאר בשר דנין בו על פי החזקה אעפ"י שאין בו ראיה ברורה שזה קרוב ומלקין אותו וסוקלין ושורפין וחונקין על חזקה זו. כיצד הרי שהוחזק שזו אחותו או בתו או אמו ובא עליה הרי זה לוקה או נשרף או נסקל ואעפ"י שאין שם ראייה ברורה שזו היא אמו או בתו אלא בחזקה בלבד. ומעשה באשה אחת שבאת לירושלם ותינוק מורכב על כתיפה והגדילתו בחזקה שהוא בנה ובא עליה והביאוה לב"ד וסקלוה. ראייה לדין זה מה שדנה תורה במקלל אביו ואמו ומכה אביו שיומת ומניין לנו ראייה ברורה שזה אביו ולא בחזקה, כך שאר קרובים בחזקה. איש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזק בעיר ל' יום הורגין עליה משום אשת איש, אבל בתוך ל' יום אין הורגין עליה משום אשת איש. האשה שהוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה משום נדה. המקנא לאשתו ונסתרה ובא אחד והעיד שנטמאה והיה בעלה כהן ובא עליה אחר כך הרי זה לוקה משום זונה אעפ"י שעיקר העדות בעד אחד כבר הוחזקה כזונה. האב שאמר בתי זו מקודשת היא לזה אעפ"י שהוא נאמן ותנשא לו אם זינתה אינה נסקלת על פיו עד שיהא שם עדים שנתארסה בפניהם. וכן אשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהא שם עדים או תיחזק.
